פיצויי התפטרות - פיצויים התפטרותעובד שיוצא לחופשה ללא אישור לא זכאי לפיצויים

 

       







 
                                                                                                                          
 
 

 

משרדנו עוסק בדיני-עבודה ומייצג עובדים בתביעות לפיצויי פיטורים.

ניתן לתאם פגישת ייעוץ בטלפון 03-6091103.


להלן דוגמא לפסק-דין בנושא פיצויי התפטרות:

_____________________________

 

בבית הדין הארצי לעבודה

דב"ע נז/39-3

 

לפני:נ                            הנשיא (גולדברג), השופט אליאסוף, השופטת פיקרסקי,

נציגת עובדים (גן), נציג מעבידים (אגמון)

המערער:ב                      אליק בביוב


המשיב:ו                        נפתלי גפן

בשם המערער - עו"ד א' אלוני בשם המשיב - עו"ד א' מאוטנר

 

פסק-דין

 

   השופטת מרגלית פיקרסקי

  .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת

וירט-ליבנה כדן יחיד; תב"ע נג/226-3), אשר דחה את תביעת המערער לחייב

את המשיב לשלם לו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, דמי נסיעות, דמי הבראה ופיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה. בית הדין קיבל חלקית את התביעה לפדיון חופשה.

הערעור מתייחס לכל ראשי התביעה שנדחו על ידי בית הדין קמא, למעט דמי הבראה.

  .2המערער (להלן גם - "העובד") עבד במשך מספר שנים כטכנאי שיניים במעבדה

שבבעלות המשיב (להלן גם -"המעביד"). אין חולק על כך שבתחילת אוגוסט 1991, לאחר שירות מילואים של חודש ימים, יצא העובד לחופשה בת חודשיים בחו"ל ועם שובו מחו"ל, ביום 7.10.91, סרב המעביד לקבלו בחזרה לעבודה.

     .3גירסת העובד בבית הדין האזורי היתה, כי יציאתו לחו"ל בחודשים- אוגוסט וספטמבר  1991היתה מתוכננת מראש; כי מעבידו אישר את החופשה מספר חודשים קודם לכן , ועל יסוד הסכמה זו, רכש כרטיס טיסה למזרח הרחוק. בחודש יולי  1991שירת העובד במילואים ולטענתו, כשהשתחרר ממילואים, החליט המעביד, משום מה, יום לפני נסיעתו המתוכננת, לחזור בו מהסכמתו. המעביד הורה לו שלא. לצאת לחופשה, והודיעו, כי אם יצא לחו"ל, "יראה בו כמתפטר מעבודתו". מנגד טען המעביד, כי מעולם לא הסכים לכך שהעובד יצא לחופשה כה ממושכת, ולמעשה לא אישר לו לצאת לחופשה כלל. לאחר שהעובד השתחרר משרות המילואים, המעביד הודיע לו מפורשות, כי אם יצא לחו"ל, למרות התנגדותו, ייחשב הדבר להתפטרותו מהעבודה, על כל התוצאות הנובעות מכך.

  .4המחלוקת העובדתית בה נדרש בית הדין קמא להכריע היתה, האם הסכים המעביד

שהעובד יצא לחופשה בת חודשיים בחו"ל, וחזר בו מהסכמתו, יום אחד לפני נסיעתו המתוכננת של העובדו אם לאו. בית הדין האזורי ניתח את חומר הראיות שהיה בפניו והחליט להעדיף את גירסת המעביד על פני גירסת העובד, בקבעו כי המעביד לא אישר את החופשה האמורה. לא היתה מחלוקת כי יום לפני הנסיעה הודיע המעביד מפורשות לעובד בנוכחות עובדים נוספים, כי לא רק זאת שהוא מתנגד לכך שהעובד יצא לחופשה, אלא אף הודיעו באופן המפורש והברור ביותר כי אם יצא, יהווה הדבר בעיניו מעשה התפטרות מצד העובד.

       המחלוקת המרכזית נטושה, איפוא, בשאלת סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, נוכח נסיבות הענין; האם במעשה פיטורים, או שמא בהתפטרות מדובר. במלים אחרות:נ האם, משבחר העובד לעשות דין לעצמו, ויצא לחופשה ממושכת בחו"ל, בניגוד מפורש להוראות המעביד, גילה בכך דעתו כי מתפטר הוא מעבודתו, או שמא סרובו של המעביד לקבלו בחזרה לעבודה מהווה מעשה פיטורים?

                 בית הדין האזורי, שהעדיף את גירסת המשיב, הכריע משפטית בשאלה הנ"ל, בקבעו:ב

"התמונה המצטיירת מן העדויות שהובאו בפני בית הדין היא כי התובע לא התחשב בדעתו של הנתבע בקשר לנסיעתו לחו"ל והיה נחרץ בדעתו בנסיעתו זו. הנתבע הודיע לתובע באופן חד משמעי כי אם אכן הוא יוצא לחופשה הממושכת הוא רואה בו כמתפטר. למרות הודעתו זו, התובע בחר לצאת לחופשה ומשחזר לעבודה, הנתבע לא היה חייב לקבלו וכדין ראה אותו כמתפטר".

משהגיע בית הדין למסקנה כי בהתפטרות עסקינן, קבע גם כי "אין הנתבע חייב

בתשלום פיצויי פיטורים ובתשלום דמי הודעה מוקדמת ומכאן שגם אינו חייב להמציא מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה". גירסת המערער כי המשיב אישר את יציאתו של המערער לחו"ל מספר חודשים קודם לכן, וחזר בו מהסכמתו, רק בסמוך ליציאתו המתוכננת, לא התקבלה על בית הדין האזורי, שמצא תימוכין לגירסת המשיב בעדויות נוספות שהובאו מטעמו. אין אנו מתערבים בעובדות שקבע בית הדין קמא, על פי התרשמותו מהראיות, משאין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהתרשמות הערכאה הדיונית.

                   .5מכאן - למסקנות המשפטיות.

השאלה הדורשת הכרעה היא, האם על יסוד גירסת המשיב, שנתקבלה, כאמור, על ידי בית הדין האזורי, מתבקשת המסקנה המשפטית בנסיבות המקרה מצביעות על מעשה פיטורים, כטענת ב"כ המערער לפנינו, או שמא בהתפטרות מדובר, כפי שקבע בית הדין האזורי, אותה מבקש לאמץ ב"כ המשיב. בנוסף לכך, עומדת להכרעה גם שאלת החיוב בפיצויי פיטורים, במידה וייקבע כי בפיטורים מדובר.

לטענת המערער, אין המעביד יכול להעמיד את העובד בעל כורחו במצב של מי

שהתפטר מרצונו, ולכל היותר, גם בהנחה שגירסת המשיב נכונה עובדתית, המדובר הוא

בפיטורים על רקע של הפרת משמעת, שאינה מצדיקה, בנסיבות הענין , שלילת מלוא

       פיצויי הפיטורים.

לענין זה נשוב למושכלות ראשונים ונביא את דברי בית. הדין הארצי, בראשית

       דרכו, כשהעמיד זה מול זה את עצם המושגים "פיטורים" ו"התפטרות", בקבעו:ו

"המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמרי ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן... אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד. כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות..." דב"ע לב/58-3 רשות השידור - מאיר אשל,

                   פד"ע ד' 298,302).

       מחומר הראיות עולה, שהמשיב קבע מראש מה יעלה בגורלם של המשך יחסי העבודה בין הצדדים אם המערער יצא לחופשה, חרף התנגדותו. ("כתבתי פתק שבו אני מודיע לו שאני מתנגד לתת לו חופשה של חודשיים במועד זה ואמרתי לו כי באם יצא הוא לחופשה, הרי הוא כמי שמתפטר מעבודתו ואין לו מה לחזור לעבודה" - סעיף  13לתצהיר המשיב). בדומה לכך הצהירו עדי המשיב:נ "נפתלי גם אמר לו, עמם יצא בכל זאת לחופשה, אז אין לו מה לחזור לעבודה"- (סעיף  6לתצהיר גרובשטיין, וכן סעיף  6לתצהיר בוריס וינוגרצקי). כשם שעובד אינו יכול ל"הכתיב" למעבידו, כי במידה וינקוט, או יימנע מלנקוט בפעולה זו או אחרת, הוא יראה עצמו כמפוטר, כך אין המעביד יכול ל"יצור" מראש, מעשה התפטרות רצוני מצד העובד, במידה וינקוט העובד בפעולה מסוימת. גם על פי גירסת המעביד, שהתקבלה, כאמור, על ידי בית הדין האזורי, לא היה ביטוי חד משמעי בהתנהגותו של העובד לרצונו לנתק את קשרי העבודה. נהפוך הוא. העובד התכוון לשוב לעבודתו בתום שהות של חודשיים בחו"ל, והמעביד ידע על כך. הוא אישר בכתב כי הוא "מתנגד ליציאת אלקס בביוב לחופשה חודשיים מ- 1לאוגוסט ל- 6אוקטובר" (נספח ב' לתצהיר המעביד), והסיק מראש כי אם יצא העובד לחופשה כאמור, הוא יראה בו כמי שהתפטר מרצונו.

  .6עם זאת ייתכנו מקרים, והכל תלוי בנסיבות, בהם העדרות מהעבודה, תהא

       ביטוי להתפטרות, כשההעדרות מגעת כדי "זניחת" העבודה (דב"ע לה/45-3

       מוחמד ואח' - "יזרום" חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע ז', 64,


       דב"ע לה/85-3 עירית כפר-סבא - יעקב כהן, פד"ע ז', 175,181,

       ור' דב"ע נה/122-3 טאהה זבון-נפתלי מוצניק (טרם פורסם).

                 בענין זה פסק בית הדין הארצי:ב

"השאלה האם "זניחה" של העבודה על ידי העובד נחשבת כהתפטרות שלו, למעשה, נבחנת על פי נסיבותיו של כל מקרה, והמאפיינים העיקריים שלה הם התנהגותו של העובד ואורך הזמן של הזניחה (ר' דב"ע מו/10-3;

המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר - משה אוסטפלד, פד"ע י"ז, 353, 357). התנהגות של עובד היכולה להצביע על - התפטרות, היא לדוגמא, קבלת עבודה אצל מעביד אחר (ר' דב"ע לח/2-2; בית החולים ביקור חולים - מגדלנה הגלברג, פד"ע ט', 276, 280).

יחד עם זאת, לא כל העדרות מהעבודה יכולה להיתשב כ"זניחה" של העבודה הנחשבת כהתפטרות, משום ש"במסגרת המקובלת של יחסי עבודה בישראל רואים העדרות מעבודה, בנסיבות מסוימות, כהפרת משמעת, על תוצאותיה"

(דב"ע לה/45-3, בעמ' 77). האבחנה בין העדרות מעבודה המהווה "הפרת משמעת" או העדרות המהווה "זניחה" של העבודה, נעשית בשים לב למכלול הנסיבות, כאשר "בדרך כלל יראה בהעדרות מהעבודה בנסיבות מסוימות והפרת משמעת', אך יכול וההעדרות תחרוג מעבירת משמעת" (דב"ע מד/29-3; מדינת ישראל - נביל חטיב ואח’,  פד"ע ט"ו, 393,  407(מול האות א'); בג"צ 525/84 נביל חטיב ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח’,

פ"ד מ'(1), 673,  702(מול האות ב'))" (דב"ע נה/122-3 הנ"ל).

בנסיבות שלפנינו, לא הגיעו הדברים כדי "זניחת העבודה", משעולה בבירור

ממכלול הראיות כי התובע התכוון לחזור לעבודה ולא לנטוש אותה, מה גם שלא היתה לו עבודה אחרת, והוא נרשם כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה. לא היה חולק כי משחזר העובד ביום  7.10.91סרב המעביד לקבלו לעבודה. ניתוק יחסי העבודה אירע, איפוא, ביוזמת המעביד. אין זאת אלא שבמעשה פיטורים עסקינן .

         .7העדרותו של העובד מהעבודה לתקופה ממושכת, היתה בידיעה מפורשת שהמעביד מתנגד ליציאתו, ואף הודע לו מראש, כי אם יצא לחו"ל, חרף התנגדות המעביד, "אין לו מה לחזור לעבודה" (ס'  13לתצהיר המעביד). לא רק זאת שהעובד ידע מראש, שהוא יוצא בניגוד לרצון מעבידו, אלא אף זאת, שהוא היה מודע להתנגדותו הנחרצת של המעביד, עד כדי כך שלדעת המעביד מדובר יהיה בהתפטרות. מכאן, שהעובד הביא בחשבון , עת בחר לצאת לחו"ל, את הסיכוי והסיכון, שיפסיד את מקום עבודתו וכי לא ישולמו לו פיצויי פיטורים. בנסיבות אלה יש מקום לייחס לעובד הפרת משמעת באופן, חמור, הגוררת בעקבותיה שלילת מלוא פיצויי הפיטורים והודעה מוקדמת, בהסתמך על סעיף  17לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-  1963ותקנון העבודה בתעשיה, שהוא ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה. זאת גם בהביאנו בחשבון את אורך תקופת עבודתו של העובד. יש לציין כי מועד תחילת העבודה היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. המערער טען כי החל עבודתו בנובמבר 1983, ואילו לגירסת המשיב, מועד תחילת העבודה היה באוקטובר  .1985בית הדין האזורי לא נדרש להכריע במחלוקת זו לאור תוצאת פסק-דינו, ואף אנו לא נידרש לכך, בהתחשב בתוצאת הערעור. לאור האמור לעיל אין מקום לחייב את המעביד בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, חרף הקביעה כי פוטר.

                   .8דמי נסיעות:ו

                 בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לדמי נסיעות לכל תקופת עבודתו,

בעיקר מן הטעם שהוכח לפניו, כי מאז שהונפקו תלושי שכר מודפסים נכלל בהם

פירוט רכיב נסיעות, ומשלא מחה על כך המערער, תומך הדבר "במסקנה כי התובע קיבל את רכיב הנסיעות כחלק משכרו והוא ידע זאת ואף הסכים לכך". לנימוקו של בית הדין האזורי נוסיף, שהמערער סתם ולא פרט מה היו הוצאותיו בפועל לנסיעות. תשלום דמי נסיעות על פי צו ההרחבה שהרחיב הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי, הינו בגדר השתתפות המעביד בהחזר הוצאות הנסיעה, ומשלא הוכיח המערער, מה היו הוצאותיו לנסיעות ומתי הוצאו אותן הוצאות בפועל, ממילא לא קמה לו זכאות להשתתפות בהחזרתן, מעבר לסכומים ששולמו לו, ושעל פי קביעת בית הדין קמא, היוו חלק משכרו. מכאן, שבעניין זה דין הערעור להידחות.

                   .9אי תשלום דמי אבטלה:נ

       בכתב התביעה ביקש המערער לחייב את המשיב בפיצוי "עבור  6חודשי אבטלה מאונס בהם נבצר ממנו לקבל דמי אבטלה בגין מחדלו ואשמתו של הנתבע". משהגיע בית הדין האזורי למסקנה כי התובע התפטר, נקבע ממילא גם כי המשיב "אינו חייב להמציא מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה". בערעור השתית ב"כ המערער טענותיו בעילה זו, בנוסף לטענה שהמעביד לא נתן לו מכתב פיטורים, גם על כך, ש"היו מחדלים חמורים במיוחד בדיווחי המשיב למוסד לביטוח לאומי, לרבות ראיות חד-משמעיות על העדר דיווח, או תשלומי דמי ביטוח למוסד במהלך מרבית תקופת עבודתו של

המערער". החובה לתשלום דמי אבטלה חלה על המוסד לביטוח לאומי בהתקיים התנאים

הקבועים לכך בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995(להלן - חוק

       הביטוח הלאומי).

       אין חובה שבדין ליתן בידי עובד לשעבר מכתב פיטורים, הגם שנהוג לעשות כן. מכל מקום, מכתב פיטורים אינו נכלל בין התנאים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לצורך זכאות לתשלום דמי אבטלה, הגם שהוא מהווה, בדרך כלל, אישור של המעביד בדבר עצם הפיטורים.

       לפיכך לא קיימת עילה נגד המעביד בעניין אי תשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לא זו בלבד שהמערער לא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו, שכן לא הובאו ראיות על משך התקופה בה נרשם כמובטל בלשכת שירות התעסוקה (למעט בחודשים דצמבר  1991וינואר 1992), אלא שהיה- עליו לפעול למיצוי זכויותיו מהמוסד לביטוח לאומי. לעניין זה, בעל דברו, הוא המוסד לביטוח לאומי בלבד. יתר על כן , סעיף  365לחוק הביטוח הלאומי קובע כי גם אם המעביד לא שילם דמי ביטוח עבור העובד, אין בכך כדי לפגוע בזכאות העובד לגימלה על פי החוק (ר' גם

דב"ע נד/3-3 אבי כהן החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כ"ח, 90,95). לפיכך, דין הערעור בסעיף זה להידחות.

                  .10הפרשי שכר

       המערער תבע הפרשי שכר בסך  300ש"ח לחודש יולי 1991, משלטענתו, שכרו עמד על סך של 600, 2ש"ח, בעוד שעבור חודש זה שולם לו סך של 300, 2ש"ח בלבד. המערער צרף לתצהירו דפי הפקדות של משכורותיו בחשבון הבנק שלו, מהם עולה כי רק עבור חודש מאי 1991, הופקד סך של 600, 2ש"ח בחשבונו, בעוד שההפקדות לחודשים הקודמים היו על סך של 200, 2ש"ח. העובדה שהמערער לא צרף הפקדה לגבי חודש יוני 1991, אומרת דרשני. העובד לא הוכיח, איפוא, ששכרו הקובע עמד על סך 600, 2ש"ח, משהציג לעניין זה רק הפקדה חד פעמית על סכום זה. סביר יותר להניח כי הדבר מאשש דווקא את גירסת המעביד כי שולמו לעובד מידי פעם מפרעות על פי בקשתו (ס'  23לתצהיר המשיב), וכי כך נעשה גם בגין שכר חודש מאי  .1991בית הדין האזורי קיבל את תלושי השכר כמשקפים נאמנה את שכרו של התובע, הן לענין רכיב הנסיעות, הן לענין פדיון החופשה, וקבע כי שכרו של התובע עמד על סך של 212.16, 2ש"ח, ואין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי. לפיכך נדחה הערעור גם בכל הנוגע להפרשי שכר לחודש יולי 1991, ולפדיון החופשה, שהתייחס רק לענין השכר הקובע.

                  .11לסיכום הדברים:ב -

א.  לענין נסיבות הפסקת העבודה מתקבל הערעור בחלקו, בכך שנקבע בזאת

שהמערער פוטר מעבודתו. נוכח נסיבות סיום יחסי העבודה אין המערער זכאי לפיצויי

       פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

                 ב.  בכל שאר הנושאים - נדחה הערעור.

 

5129371לאור התוצאה - ישא המערער בהוצאות הערעור בסך 000, 2ש"ח בצרוף מ.ע.מ.

       כחוק.

                 ניתן היום 2.6.1997.

 

 פיצויי התפטרות

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר