בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

    ס"ע 556-02-12
ס"ע 575-02-12
 
01 מאי 2014

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה    

התובע    
א. ב. 
ל. ש. 
ע"י ב"כ: עו"ד שאבי
-
הנתבעת    סחר עולמי יבוא בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מזור



פסק דין

    
1.    בפנינו תביעת שני עובדים לשעבר בנתבעת, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה וזכויות נוספות.

2.    התביעה הוגשה כנגד החברה המעסיקה וכנגד בעל המניות הרשום בחברה – רונן אוחיון.
    בדיון ההוכחות התברר כי לתובעים אין טענה כלשהי כלפי נתבע 2, עד כדי כך שכאשר נשאלו על טענות שהועלו נגדו בכתב התביעה, שאלו אם מדובר בנתבע 2 או במנהל החברה מר דקל בן לולו.
    לאחר דיון ההוכחות, הוגשה הודעה מוסכמת לפיה התביעה נגד נתבע 2 – רונן אוחיון, תידחה ללא צו להוצאות.
    על יסוד ההודעה נדחתה התביעה נגד נתבע 2.

3.    בבית-הדין נשמעו עדויות התובעים וכן עדות מר דקל בן לולו מטעם נתבעת 1 ועדות נתבע 2.  
    לאחר שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.



4.    אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א.    הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל ועוסקת בסחר עם סין.

ב.    התובעים הועסקו ע"י חברת הנתבעת עד להתפטרותם.

ג.    התובע 1 הועסק מיום 1.5.06 בחברות שונות של דקל בן לולו.
    התובעת התפטר על פי מכתב התפטרות מיום 31.8.11.

ד.    תובע 2 הועסק אף הוא בחברות שונות בבעלות דקל בן לולו, מיום 1.3.07 ועד להתפטרותו ביום 31.12.11.

ה.    הנתבעת לא הפרישה עבור התובעים כספים לקרן פנסיה, בניגוד לדין. אין חולק כי התובעים פנו בעניין זה לנתבעת וכי הנתבעת טיפלה בנושא, אך הבעיה נותרה בעינה והכספים לא הועברו ליעדם.

ו.     כנגד הנתבעת הוגש כתב תביעה על ידי חברת הביטוח מגדל, בגין אי הפרשת כספים לפוליסות ביטוח של עובדי הנתבעת. במסגרת ההליך ניתן פסק-דין כנגד החברה הנתבעת, בהעדר הגנה.

5.    תקופת העבודה
    לטענת התובעים יש לראות בכל תקופת העסקתם בחברות של דקל בן לולו, כתקופת אחת.
    לטענת הנתבעת, למר דקל בן לולו יש מספר פעולות המנוהלות בחברות שונות וכי התובעים הועסקו על ידי מספר חברות, זו אחר זו או במקביל, בהתאם לתחום העיסוק.

6.    מתלושי השכר של התובע 1 עולה כי החל מינואר 2011 החל לקבל תלושי שכר של החברה הנתבעת. מועד תחילת העבודה כפי שמופיע בתלושים הוא ינואר 2011.
קודם לכן, קיימים תלושי שכר מחברת קסם היבוא, בהם נרשם כי מועד תחילת העבודה בחברה זו הוא חודש יולי 2007.

7.    כאשר הנתבעת התגוננה מפני התביעה לפיצויי פיטורים, לא טענה כי מדובר בשמונה חודשי עבודה בלבד. טענתה היתה כי בנסיבות ההתפטרות התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף, כאשר התובע נחקר בחקירה נגדית, נשאל על תקופת העבודה בסין בה, על פי תלושי השכר, כלל לא הועסק על ידי הנתבעת.
אף בסיכומי הנתבעת, טענה כי תחילת העבודה של התובע 1 היא יולי 2007 ולא ינואר 2011.

8.    לאור האמור, יש לחשב את זכויותיו של התובע מחודש יולי 2007.
    באשר לתקופה קודם ליולי 2007, התובע לא הוכיח כי עבד בתקופה זו ואצל איזו חברה עבד.

9.    באשר לתובע 2, הנתבעת מאשרת כי מועד תחילת העבודה הוא מרץ 2007.

10.    עבודה בסין
    במהלך תקופת ההעסקה, התובע 1 הועסק מספר שנים בסין.
בתקופה זו שולם שכרו בחלקו בישראל כנגד תלוש שכר. שכר זה שולם, לבקשתו, לידי אימו.
    במקביל, שולם לו שכר עבודה בסין, כנגד תלושי שכר (פרוטוקול עמ' 7 ש' 4).

11.    האם מדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים
    תובע 1
    תובע 1 טוען שהתפטר עקב אי הסדרת נושא הפנסיה. במכתב מיום 30.7.11 נאמר:
    "הריני להודיעך על סיום עבודתי בחברת סחר עולמי יבוא בע"מ. בעקבות הרעה בתנאי העסקתי, אי תשלום פנסיה למרות בקשות חוזרות להסדיר את העניין     ועיכובים במתן השכר החודשי, איני מעוניין להמשיך לעבוד בחברתך..."

12.    הנתבעת טענה כי את המכתב מסר לה רק בחודש ספטמבר, עת הוזמן למשרד לפגישה בה התכוון מנהל הנתבעת למסור לידיו את כספי הפנסיה.
טענה זו מעידה על כך שיחסי עובד ומעביד הופסקו קודם לספטמבר.
ראשית, אם התובע עדיין עבד בספטמבר, לא היה צורך להזמינו באופן מיוחד למשרד. שנית, אם עדיין עבד, לא היתה כל הצדקה למסור לידיו את כספי הפנסיה אלא היה על הנתבעת להמשיך במאמציה להעביר את כספי הפנסיה לקרן הפנסיה.

13.    התובע אישר שהחל לקבל הודעות מחברת הביטוח במהלך יוני-יולי 2010, כשנה לפני ההתפטרות. לטענתו, פנה לדקל בן לולו בעניין וזה הפנה אותו לל. ש. ולעובדים אחרים שהיו אמורים לטפל בעניין.

14.    מחומר הראיות עולה כי בחודש אוגוסט 2011 הוקמה חברת ד"ש וכי התובע החל לעבוד בחברה, בחודש 12/11.
לטענתו, לאחר שהתפטר מהחברה הנתבעת, ישב בבית במשך שלושה חודשים עד של. ש., התובע 2,  הציע לו להתקשר אליהם. לדבריו, התקשר, נפגש איתם והחל לעבוד עבורם.
בעניין זה נטושה מחלוקת בין הצדדים באשר לטענת הנתבעת , לפיה התובע התכונן למעבר לחברה המתחרה עוד במהלך עבודתו אצל הנתבעת וכי הפנייתו לחברה החדשה על יד התובע 2, לא היתה תמימה כמו שניסו התובעים להציג, אלא מתוך מגמה לעבור לחברה מתחרה, תוך פגיעה בנתבעת.

15.    אף אם כך הדבר, אין בכך כדי לגרוע מחובתה של הנתבעת, כמעסיקה, להסדיר את הזכויות הפנסיוניות של עובדיה ולא להגיע למצב בו מנוכים סכומים משכר העובדים ואינם מועברים לתעודתם.

16.    סיכום חומר הראיות מעלה כי התובע הוכיח שבנסיבות ההתפטרות, זכאי הוא לפיצויי פיטורים.
אי העברת תשלומי פנסיה לחברת הביטוח או לקרן הפנסיה, מהווים פגיעה חמורה בעובד.
    ראשית, ניכוי סכומים מהשכר ואי העברתם לתעודתם, מהווים עבירה פלילית.
    שנית, אי העברת הכספים לקרן הפנסיה עלולים להוות פגיעה בזכויות הפנסיוניות של העובד.
    מדובר באי סדרים שנמשכו תקופה ארוכה, מיולי 2010, מעל ומעבר לפרק זמן סביר. החברה, שהיתה מודעת לבעיה, היתה אמורה להסדיר אותה ולא להמתין פרק זמן של כשנה ללא פתרון.
    בפרק זמן זה אף ניתן כנגד הנתבעת פסק דין בתביעה שהגישה חברת מגדל.
התובע התרה בנתבעת קודם להתפטרות, כי אי הסדרת התשלומים תביא להתפטרותו.

17.    הנתבעת טוענת שהטילה את הטיפול בנושא על ל. ש., התובע 2. הדברים ילובנו בהמשך.
אף אם כך הדבר, אין בכך לשלול את זכותו של התובע שהיה עובד מן המנין בחברה, לקבלת פיצויי פיטורים משהתפטר עקב אי הסדרת תשלומי הפנסיה ולאחר שמסר מכתב  התראה  בנושא זה.

18.    תובע 2
    בכתב התביעה טען תובע 2 כי הסיבה להתפטרות היתה אי העברת כספי הפנסיה לתעודתם.

    תובע 2 מסר לנתבעת ביום 30.6.11 הודעת מייל כדלקמן:
"דקל,
    אני מקבל כבר כמעט שנה כל חודש בחודשו מכתב מקרן הפנסיה אשר כתוב בו שהפרמיה או דמול התגמול החודשי במסגרת תוכנית הפנסיה, אינו מועבר למרות שיורד לי מהתלוש.
    אני בד"כ פותח את המכתבים אבל יצא שגם אשתי פותחת ועכשיו מתחילים השאלות ופשוט אין לי כח לזה.
    תבדוק לי את העניין עם חברת הביטוח ותסדיר את מה שנדרש כמה שיותר מהר כי התוכנית הפנסיונית מוקפאת במצב כזה. ואחרי הפייאסקו של המכתבים מהבנק שהוצאו בטעות וקיבלתי על ערבויות להתחייבויות בגין החברות השונות שאינו קשור אלי והיא פתחה את הניירת, זה עושה מתח מיותר.
    תודה מראש
    ל.".

    ביום 23.11.11 שלח התובע מכתב התפטרות:

    "בהמשך לשיחתנו מיום 23.11.11 ובהמשך להודעת ההתפטרות מיום19.10.11, הוארך תוקף הודעה מוקדמת עד ל- 30.11.11, לצורך העברה מסודרת של התפקיד וגמר ביצוע של עבודות שוטפות.
התפטרותי מהחברה ובהמשך לסיבות אותן ציינתי בהתפטרותי – אי מימוש זכויותי הפנסיונאליות (עצירת תשלומי הפנסיה מזה כשנה וחצי) ולרבות ההליכים המשפטיים כנגד החברה וחברות הקשורות בה, התפטרות זו תכנס לתוקפה ב- 1.12.11".

19.    בעדותו נשאל מדוע עזב והשיב:
"...הנקודה הסופית שרציתי לעזור זו הנקודה שבה הייתי צריך להגן על עצמי בהליך הפלילי. לא יכולתי לעשות זאת כשאני בחברה. יש מכתב שנתתי לדקל בפער של הזמנים. יש מכתב שמסרתי לו, אני קיבלתי מכתבים לבית שלי, כמו ערב לסכומים בבנקים שקשרים לחברות ואין לי קשר אליהם ומיד לאחר מכן קיבלתי מכתב שזה נשלח בטעות והיו עוד חשבונות כאלה...".

    וכן אמר:
    "... גם בגלל ההליך המשפטי שהייתי בו לבד, אתה מוצא את עצמך עונה    על שאלות שקשורות להליכים משפטיים ולחוקים".

20.    על פי עדות דקל בן לולו, מדובר בכתב אישום בגין ארבעה אישומים על עבירות מכס ומע"מ.

21.    עוד טוענת הנתבעת כי בחודשים שלפני ההתפטרות, עסק ל. ש. בהקמת חברה מתחרה לברה הנתבעת, ביחד עם קרובי משפחה.
    התובע העיד שעבר לעבוד בחברה זו, שעוסקת בתחומי עיסוק דומים לאלה של הנתבעת, אך לטענתו, אין בכך כל פסול.

22.    סיכום האמור לעיל מעלה כי התובע 2 שינה גירסתו באשר לסיבות להתפטרות.
    בכתב התביעה טען שהתפטר עקב אי העברת כספי פנסיה.
    מאידך, בחקירה טען שהתפטר עקב הליך פלילי שעורב בו בקשר עם עבודתו בחברה.

23.    באשר לתובע 2, הוכח שהסיבה להתפטרות הייתה חקירות שהתנהלו נגדו בקשר עם עבודתו בחברה הנתבעת וכתבי אישום שהוגשו נגדו. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והועלתה לראשונה בחקירה הנגדית.
    בנוסף הוכח שהתפטר ועבר, מיד בסמוך, לעבוד בחברה מתחרה לחברה הנתבעת, אשר הוקמה על ידי קרובי משפחה שלו.
יחד עם זאת, אף לגביו הוכח שלא הועברו כספים לביטוח מנהלים אף שנוכו משכרו.

24.    בתצהיר הנתבע, נטען כי הטיל על התובע 2 ועל עובדת בשם שרה את המשימה לטפל בנושא כספי הפנסיה אלא שהנושא לא טופל, בכוונת מכוון וכתוצאה מתכנון מוקדם של התובעים ועובדים נוספים שעזבו גם הם לחברה מתחרה. הנתבעת לא זימנה את העובדת שרה למתן עדות.
    הנתבעת לא הסבירה מהי התקלה שמנעה את העברת הכספים לתעודתם. טענתה בעניין זה נטענה בעלמא.
    כאמור, ניתן פסק דין בתביעה של חברת מגדל כנגד הנתבעת לגבי כספי הפנסיה של העובדים.
    הנתבעת לא שילמה את הסכומים שבהם חוייבה.
    על פי עדות מנהלה, החברה הנתבעת כלל אינה פעילה כיום.

25.    מחומר הראיות עולה שהתובע 2 מחה בפני מנהל הנתבעת על עיכוב     בהעברת כספים לפוליסת הביטוח, במכתב מיום 30/6/11 וכי התפטר בטרם הוסדר הנושא.
    אף שהוכח כי היו סיבות נוספות להתפטרות, עדיין אין בכך לשלול את זכאות התובע לפיצויי פיטורים.

26.    סוף דבר, התביעה לפיצויי פיטורים מתקבלת.
    הנתבעת תשלם לתובע 1 פיצויי פיטורים, (לתקופה 7/07 ועד 31/8/11) בסך 46,521 ₪ ולתובע 2 פיצויי פיטורים בסך 62,717 ₪.

27.    אי הפרשה לקרן פנסיה
    הנתבעת מודה כי חל עיכוב בהעברת כספי קרן הפנסיה, במשך חודשים רבים.
    הנתבעת אף מודה כי הסכומים הנתבעים ברכיב זה מגיעים לכל אחד מהתובעים אלא שלטענתה, מכיון שנתבעה ע"י חברת הביטוח בגין אותם כספים והתקבל שם פסק-דין, היא מבקשת שלא לשלם פעמיים, פעם אחת לחברת הביטוח ופעם שניה לתובעים.
    לטענתה, הסיבה שלא שילמה לתובעים פיצוי בגין אי העברת הכספים לקרן הפנסיה, הייתה בקשתה כי התובעים יתחמו שאין להם דרישות נגד חברת הביטוח לגבי הפוליסות שנפתחו להם בתקופת עבודתם בנתבעת.

28.    שעה שהנתבעת מודה בחבותה, עליה לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכום שנתבע ברכיב הפנסיה.
    מאליו מובן שהנתבעת אינה אמורה לשלם פעמיים.
ככל שתוכיח כי שילמה לחברת הביטוח את כל הכספים שנתבעו בגין התובעים, תהיה פטורה מתשלום לתובעים.
    בשלב זה הנושא לא הוכח.

29.    הנתבעת תשלם לתובע 1 סך 8,177 ₪ ולתובע 2 סך 14,306 ₪, כפי שתבעו בכתב התביעה.

30.    שעות נוספות
    תובע 1
    התובע 1 טען שעבד תקופה בסין, עד סוף שנת 2008 שאז חזר לעבוד בישראל. לטענתו עבד בכל יום משעה 8:30 עד 21:00 וביום שישי משעה 8:30 עד 17:00. לגבי העבודה בישראל, טען שעבד בכל יום משעה 8:30 ל- 17:00.
    בראשית הדברים יובהר כי יש לתמוה הכיצד הצדדים לא השכילו לנקוב בתאריכים מדוייקים שבהם התובע עבד בסין ומתי החל לעבוד בישראל. לטענת התובע "סוף 2008", לטענת הנתבעת "סוף 2010", אך איש לא צירף ראיה כלשהי בעניין זה.

31.    הנתבעת טענה כי התובע הועסק על ידה בסין כמנהל יבוא, תפקיד בכיר ביותר וכי לאור זאת, לא חלות על העסקתו של התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

32.    על פי עדות התובע, בתקופה שעבדו בסין, רק בשנה הראשונה היה ממונה מעליו ואלו שנה לאחר מכן התובע החליף אותו והוא כיהן כמנהל המשרד והיה הדרג הגבוה ביותר של הנתבעת בסין.
במסגרת זו וידא שהעובדים החתימו כרטיס אך הוא לא היה מחתים כרטיס. בתקופה זו היה אחראי על 10 עד 15 אנשים וטיפל בעסקאות של מיליוני יואן לשנה.
    התובע הודה שעל פי הוראת מנהל החברה, נהג למשוך מהבנק כספים במזומן לשלם לספקים. התובע אישר שמדובר על מיליונים.
    בנוסף, התובע אישר שהיה לו נהג צמוד בסין (עמ' 7 ש' 21).

33.    התובע אישר שמעולם לא דרש תשלם על שעות נוספות אלא, לכל היותר, תוספת לשכר (עמ' 7 ש' 15).
לדבריו, הסיבה שתבע שעות נוספות הייתה כי עורך הדין אמר לו.

34.    סיכום האמור לעיל מעלה כי במסגרת העבודה בסין, הועסק התובע במשרת אמון ולפיכך אין מקום להחיל על העסקתו את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
    בנוסף, הועסק באופן שאינו מאפשר פיקוח על שעות העבודה ואף מטעם זה אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות.
    כפי שעולה מעדות התובע שימש כנציג החברה הבכיר ביותר בסין, ניהל את עסקי החברה בסין, החזיק בידיו סכומי כסף גבוהים ביותר של החברה וזכה לאימון מלא של החברה הנתבעת, כנציג הבכיר ביותר שלה בסין.

35.    באשר לתקופת העבודה בישראל, הנתבעת לא הוכיח שיש להחיל על התובע את החריג הקבוע בחוק.
    בתקופה זו היה התובע עובד מן המניין בחברה והייתה חובה על הנתבעת לנהל רישום של שעות העבודה.
    על פי עדות מנהל הנתבעת, התובע עבד שעות רבות מדי יום, לעיתים אף בלילות. לטענתו, בימים אחרים קיבל חופש במקום עבודה בלילה או שלא עבד את כל השעות אולם, כאמור, הנטל להוכיח זאת מוטל על כתפי הנתבעת ומשלא הוצג רישום של שעות העבודה, הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.
    
36.    התובע דורש תשלום שעות נוספות לפי 9.5 שעות בשבוע. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר סעיף 26 ב, עובר הנטל למעסיק להוכיח כי העובד לא הועסק במשך 15 שעות נוספות לשבוע. משנתבע תשלום על 9.5 שעות לשבוע ומשהנתבעת לא סתרה את טענות התובע ולא הציגה רישום שעות מטעמה, יש לקבל את התביעה כפי שחישב התובע.
    על הנתבעת לשלם לתובע שעות נוספות לפי 9.5 שעות לשבוע, עבור תקופת העבודה בישראל בלבד, סה"כ 73,568 ₪.

37.    סוף דבר, התובע אינו זכאי לשעות נוספות עבור תקופת העבודה בסין.
    התובע זכאי לשעות נוספות עבור תקופת העבודה בישראל, מינואר 2009 בסך 73,568 ₪.  

    תובע 2
38.    על פי עדות התובע, תפקידו בחברה הנתבעת היה "מנהל היבוא ויד ימינו של דקל".
הנתבעת הציגה כרטיס ביקור של התובע בו נרשם שתפקידו "סמנכ"ל".
    התובע אישר כי כאשר דקל בן לולו היה בסין, התובע היה בעל התפקיד הבכיר בחברה ובכלל זאת פעם אחת אף חתם על שיקים.
    לטענתו הכל נעשה באישור של דקל ובידיעתו.
    התובע היה העובד היחיד שהיה לו רכב צמוד, חוץ מהמנהל דקל (עמ' 14 ש' 1).
    התובע אישר שמעולם לא הדפיס כרטיס שעות במשרד.
לדבריו:
    "עבדתי לפי השעות שהוא ביקש ממני ואם הייתה פעילות נוספת נשארתי יותר שעות כיד ימינו של דקל".

    על פי עדותו, היה חשוף לתוכנה שאיתה עבדה הנתבעת, בדיוק כמו המנהל. בנוסף, היתה לו גישה למיילים של המנהל דקל בן לולו ואף ידע את קוד הגישה למיילים.
    כן העיד כי הכיר את העסק לפחות כמו דקל.

39.    שכרו של התובע 2 עמד על 12,985 ₪, כפי שעולה מתלושי השכר שהוגשו לתיק.

40.    מעדותו עולה כי כיהן בתפקיד בכיר ביותר בחברה, תפקיד ניהולי, כפוף ישירות למנהל החברה, בעל גישה לתוכנה, לתיבת הדוא"ל של מנהל החברה.
    מנגד, עבד בצמידות למנהל החברה, נדרש לאישורו לכל פעולה ופעולה. על פי עדותו, פעם אחת בלבד חתם על שיקים בשם החברה, באישור המנהל.
    אין די בכך כדי לקבוע שמדובר במשרת אמון אשר לא חלות עליה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. במסגרת זו יש לשקול גם את שכרו של התובע, אשר אינו משקף שכר של עובד הנהלה.

41.    לאור האמור, המסקנה היא כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע נופל בגדרי החריג של הוראות שעות עבודה ומנוחה.
    משכך, התובע זכאי לתשלום שעות נוספות.

42.    התובע לא הוכיח כמה שעות עבד.
    בהתאם להוראות סעיף 26 ב לחוק הגנת השכר, עובר הנטל על הנתבעת להוכיח 15 שעות נוספות לשבוע.
    לפיכך, זכאי התובע לתשלום עבור 60 שעות נוספות לחודש.

43.    לפי התחשיב שבסיכומים, זכאי לסך 60,030 ₪.

44.    דמי נסיעות לתובע 1
     על-פי דברי התובע, בעת שעבד בסין, גר במקום שבו עבד ולא נזקק לנסיעות. בנוסף היה נהג של החברה שהסיע אותו לכל מקום שנדרש.

45.    באשר לתקופה שעבד בישראל, הודה כי גר בשכנות לתובע 2 וכי נסע איתו לעבודה.
    אמנם נכון שלא תמיד נסע, ולא תמיד הלוך וחזור, אך שעה שאישר כי במרבית הימים התלווה לתובע 2 ברכבו של התובע 2, הרי שלא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח מה שיעור דמי הנסיעות שהוציא מכיסו ואשר לגביהם הוא זכאי להחזר.
    סוף דבר, התביעה לדמי נסיעות לתובע 2, נדחית.

46.    סוף דבר
    תביעת התובע 1 מתקבלת כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע 1:
א.    פיצויי פיטורים בסך 46,521 ₪.
ב.    פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 8,177 ₪.
ג.    שעות נוספות (עבור תקופת העבודה בישראל) בסך 73,568 ₪.

תביעת התובע 2 מתקבלת כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע 2:
א.    פיצויי פיטורים בסך 62,717 ₪.
ב.    פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 14,306 ₪.
ג.    שעות נוספות בסך 60,030 ₪.

47.    כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

47.    בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 1/5/14 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


הדס יהלום, סגנית נשיאה



 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר