בבית-הדין האזורי לעבודה 

בתל-אביב                                                                                                                                                                               

בעניין:

 

התובעת:           א. ב.

מרחוב

 

           -נגד -

 

הנתבעת:           א. ב. בע"מ

                                                                            כתב-הגנה

 רקע כללי

1.       כפי שיתואר ויוכח להלן, התובעת היתה עובדת בלתי-אחראית, ורק טוב-לבו של מנהל הנתבעת אפשר לה להמשיך בעבודה ולא להיות מפוטרת. התובעת לא פוטרה אלא התפטרה. התובעת קיבלה ימי חופשה ונעדרה מהעבודה בלא להודיע על כך באופן מסודר, על בסיס קבוע. אף עמיתיה לעבודה סבלו מהעדרותיה החוזרים ונשנים של התובע.

 

2.       תביעה זו הינה תביעה עזת-מצח, שמנסה להמשיך ולנצל את טוב-לבו של המעביד. יצויין, כי בסמוך להגשת התביעה התקשרו לבעלי הנתבעת, מר ר. א. ב. (להלן: "רוני") אנשים הקשורים לתובעת, ואיימו עליו שישלם לה כל מה שהיא מבקשת אחרת יאונה לו רע. זו התובעת וזו דרכה.

 

התביעה לפיצויי-פיטורים ולדמי-הודעה-מוקדמת:

 

3.       במצורף, תצהיר מטעם עובדת הנתבעת (להלן, גם: "החברה"), גב' א. ק., ממנה עולה כי התובעת היא זו שנעלמה מהעבודה, סירבה להמשיך לעבוד בחברה וגרמה עקב כך לנזקים בסדר העבודה. התצהיר מדבר בעד עצמו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהאמור בכתב-הגנה זה.

 

התצהיר מצורף בזה – מסומן "א"

 

4.       כמו-כן, במצורף מכתב שמסר מר רוני לתובעת. למעשה, המכתב נמסר במהלך תקופה בה רוני לא הצליח לאתר את התובעת – והדברים נלמדים גם מתצהירה של גב' ק. – והונח ליד פתח ביתה של התובעת.

 

במצורף המכתב מיום 31/7/2007 – מסומן "ב"

 

5.       מתוך הדברים דלעיל, עולה כי לא רק שהתובעת לא פוטרה, אלא היא עצמה נעלמה מהעבודה והתפטרה, ואף לא נתנה הודעה מוקדמת. הדברים קרו – כפי שעולה אף מתצהירה של גב' ק. – לאחר כשבוע בו נעלמה התובעת מהעבודה, חזרה, שוחחה עם רוני, ולאחר שהלה שאל אותה האם היא מעוניינת להמשיך לעבוד בחברה, הסתובבה, הלכה ומאז נעלמה.

 

6.       בנסיבות האמורות, המוכחות, כבר בשלב מוקדם זה, בתצהיר של עדה אובייקטיבית – ויצויין כי הנתבעת תגיש תצהירים דומים של עובדים נוספים בדבר נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת – עולה כי התובעת מנסה להתעשר שלא כדין על-חשבון הנתבעת.

 

7.       עוד עולה מכך, כי התובעת אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת ואף צריכה לפצות את הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרות, בסך של 4,468 ₪.

 

8.       מכל-פנים, גם אם התובעת היתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, הרי שמדובר בסך של 4,468 ₪ (שווה ערך לחודש שכר) ולא 4,700 ₪ כפי שמופיע בתביעה. כך גם לעניין פיצויי-הפיטורים, הסכום הנכון – לו התובעת היתה זכאית לכך – הינו 4,468 ₪ X 5 = 22,340 ₪.

 

התביעה לפדיון חופשה

 

9.       התביעה לפדיון חופשה עזת-מצח לא פחות מהתביעה לפיצויי-פיטורים.

 

10.   ראשית, התובעת נעלמה לעתים תכופות מהעבודה, בלא להודיע, ותוך גרימת נזקים ואילוץ להטיל עבודה אינטנסיבית יותר על כתפיהם של העובדים האחרים. הדברים נלמדים אף מתצהירה של גב' ק. הנתבעת מעולם לא הפחיתה לתובעת שכר בגין ימים בהם נעדרה. רק טוב לבו של רוני, אפשרו לתובעת להמשיך בעבודה. גם העלמותה בחודש העבודה האחרון לא הביא את רוני לידי פיטוריה של התובעת, והוא אך דרש ממנה לנסות ולעמוד באופן מסודר בימי העבודה, לא להעדר מהעבודה, ולהודיע מראש על כל העדרות הכרחית.

 

11.   שנית, בכל שנה מתבצעות מספר חופשות מרוכזות אצל הנתבעת. במצורף מכתבים שנמסרו לעובדי החברה, מהם נלמד כי בכל שנה, בתקופות החגים, העובדים יוצאים לחופשות מרוכזות. בתקופות אלה לא מופחת שכר משכרם של העובדים, כך שלמעשה בדרך זו מקיימת החברה את חובתה למתן חופשה שנתית בתשלום. עניין החופשה המרוכזת עולה גם מתצהירה של גב' ק.

 

במצורף מספר מכתבי החברה המעידים על החופשות המרוכזות – מסומנים, כמכלול, "ג"

 

במצורף גם 4 תלושי-השכר האחרונים של התובעת, מהם עולה כי לא נותרו לתובעת ימי חופשה צבורים – מסומנים, כמכלול, "ד"

 

12.   מכל-פנים, התובעת תבעה פדיון חופשה למשך כל תקופת עבודתה, אך חלקה התיישנה, ולפיכך על התביעה לפדיון חופשה שאינה בגין השנתיים האחרונות לעבודה – להדחות על הסף.

התביעה לדמי-הבראה

 

13.   לאחר בדיקה בתלושי-השכר של התובעת, מודה הנתבעת כי לא שילמה לתובעת דמי-הבראה במהלך שתי שנות העבודה האחרונות. מכל-פנים, התביעה לדמי-הבראה בגין התקופה שלפני חודש אוגוסט 2005 – התיישנה, ודינה להדחות על-הסף.

 

14.   התובעת הגישה תביעה בגין 31 ימי הבראה לפי סך של 318 ₪ ליום. ואולם, התובעת צברה 14 ימים בלבד בשתי שנות העבודה האחרונות, קרי היתה זכאית לסך של 318 ₪ X 14 = 4,452 ₪. סכום זה מקוזז, כמעט באופן מדוייק, עם הפיצוי שהתובעת חייבת לנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, כאמור בסעיף 5 לעיל.

לסיכום

 

לנוכח האמור לעיל מתבקש בית-הדין לדחות את התביעה על כל ראשיה. כאמור לעיל, אף שהתובעת זכאית היתה לדמי-הבראה, קוזז סכום זה בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות, לנוכח העלמותה של התובעת מהעבודה, לאחר השיחה עם בעלי החברה.

בית-הדין מתבקש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין תביעה זו ובשכר-טרחת עו"ד.

  

________________

                                                                                                                             אורי שאבי, עו"ד

                                                                                                                                             בא-כוח הנתבעת

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר