בית הדין הארצי לעבודה

 

ע"ע 36076-06-10

 

 

 

 

י. קל-לי תעשיות בע"מ

המערערת

            -

 

דמיטרי מלי

המשיב

 

 

בפני: השופט יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

           נציג עובדים מר אליעזר ויץ,    נציג מעבידים מר משה מרבך

 

בשם המערערת –  עו"ד דוד בנג'י

בשם המשיב – עו"ד נטלייה מרקגרף

 

 

 

פסק דין

 

 

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

 

1.         לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור; עב' 1719/08), אשר הורתה על הוצאת תמליל שהוגש מטעם המערערת מתיק בית הדין.

 

רקע עובדתי

 

2.         המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי לקבלת זכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, מכוח יחסי העבודה בינו לבין המערערת – אשר הסתיימו לאחר האשמתו בגניבה. המשיב אישר כי נטל לידיו מוצר (מרכך כביסה) כפי שנטען כלפיו אך טען כי הוסכם בינו לבין המערערת כי יהא רשאי ליטול מוצרים המיוצרים על ידה לשימושו הפרטי. המערערת הכחישה זאת, ובין היתר טען מנהלה כי המשיב הודה בפניו "כי גנב חומרים מן הנתבעת והוא מבקש סליחה ומתחייב לא לעשות כך יותר" (סעיף 15 לתצהיר העדות הראשית מטעמו).

 

3.         תצהיר העדות הראשית מטעם מנהל המערערת, מר יהודה קשאני, הוגש לתיק בית הדין ביום 12.3.09. לתצהיר צורף, כנספח ב' לו, מסמך הנושא כותרת "תמליל דימה דימיטרי", המהווה לכאורה תמליל שיחה שנערכה בין מר קשאני לבין המשיב ובו מודה המשיב, לפי הנטען, בגניבה ומבקש את סליחתו של מר קשאני. התמליל, כפי שהוגש, אינו נושא תאריך, אינו מפרט את שמות הדוברים בו, ואינו מלמד מי ביצע את הקלטת השיחה וכיצד, כמו גם מי ביצע את התמלול וכיצד.

 

4.         בסמוך לאחר הגשת התצהיר התקיים – ביום 22.3.09 - דיון מוקדם בפני רשמת בית הדין האזורי, במהלכו נעשה ניסיון לברר את המחלוקות בין הצדדים וניתנה החלטה המחייבת את הצדדים בהגשת פרטים נוספים ומסמכים. במהלך קדם המשפט, או לאחריו, לא העלה המשיב כל טענה בהתייחס לתמליל.

 

5.         ביום 5.5.09 התקיים קדם משפט נוסף בפני רשמת בית הדין, במסגרתו הוגש תצהיר גילוי מסמכים מטעם המערערת ונוסחו מוסכמות ופלוגתאות. גם במהלך דיון זה לא הועלתה מצד המשיב כל טענה בהתייחס לתמליל שהוגש מטעם המערערת, על אף שמר קשאני התייחס במהלך הדיון לקיומו של "תיעוד מוקלט" (עמ' 4 לפרוטוקול). התמליל הוזכר גם בכתב ההגנה המתוקן, אשר הוגש ביום 11.6.09 (סעיף 14).

 

6.         ביום 16.2.10 התקיים דיון ההוכחות בתיק. לאחר שנחקרו מספר עדים, ובעיצומה של חקירת מר קשאני, ביקשה באת כוח המשיב "למחוק את התמליל מתצהיר הנתבעת כי לא הוגש תצהיר לגבי מי שערך אותו". בקשה זו הועלתה לאחר שמר קשאני נשאל מי הכין את התמליל, והשיב – "אני והפקידה עשינו זאת. אין תצהיר של הפקידה, אני יכול להביא... יש לי את ההקלטה במשרד. אוכל להביאה" (עמ' 14 לפרוטוקול).

 

7.         בית הדין האזורי החליט, במעמד הדיון, לקבל את הבקשה, מהטעמים הבאים:

"סדר הדין מחייב הגשת תמליל עם קלטת בצירוף תצהיר של מי שערך את התמליל ומי שהקליט את הקלטת ובהם לכל הפחות צריך להאמר מתי הוקלט, מי הקליט, אצל מי היתה הקלטת, היכן הוחזקה, האם היתה נגישות לאנשים אחרים לקלטת וכדו'. כללי סדר דין אלה, חלים גם בבית הדין לעבודה...

אין ספק כי התמליל שצורף לתצהיר הנתבע לאו תמליל הוא על פי כללי וסדרי הדין. אין לראותו ככזה. זאת ועוד, בסעיף 15 לתצהיר מר קשאני לא נאמר שהוא זה שהקליט או שיש לו קלטת. כל שנאמר הוא "מצ"ב תמליל הקלטה...". אין בתצהיר כל אמירה על קיומה של קלטת וכן אין כל מידע מי הקליט מתי הקליט וכו'...

שמענו עכשיו מפי העד מר קשאני כי יש לו קלטת במשרד זו לא צורפה מעולם וגם לא הוזכרה בתביעה או בתצהיר...

לאור האמור, מתקבלת בקשת התובע להוציא את נספח ב' לתצהיר מר קשאני המתייחס לתמליל מאחר ואין לו כל משקל משלא נעשה כדין ומשלא הוצהר עליו כדין"

      (עמ' 15 לפרוטוקול).

 

כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור, אשר התקבלה ומכאן הערעור שלפנינו.

 

טענות הצדדים

 

8.         המערערת טוענת כי המשיב לא העלה כל טענה כנגד התמליל משך קרוב לשנה – בין לאחר הגשת תצהירו של מר קשאני, בין במהלך דיוני קדם המשפט ובין בכל דרך אחרת. בכך, לגישתה, יש לראותו כמי שויתר על כל טענה שיכולה הייתה לעמוד לו בהתייחס לדרך הגשתו של התמליל. המערערת מוסיפה כי הטענה הועלתה לבסוף, בהפתעה גמורה, רק במהלך חקירתו הנגדית של מר קשאני, תוך פגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות שלה.

 

            המערערת מדגישה כי גם אם קיים פגם טכני בדרך הגשת התמליל, הרי שיש לאפשר לה לתקנו, בפרט בהתחשב בחשיבות הראיה להליך ולגילוי האמת. המערערת מציינת עוד כי ההקלטה והתמלול בוצעו על ידי מר קשאני עצמו (בסיוע טכני של פקידה ממשרדו), וכי הקלטת הוחזקה על ידו בארון נעול וניתן להגישה לבית הדין.

 

9.         המשיב, מצידו, תומך בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיה, ומדגיש כי ההקלטה עצמה לא הוגשה על ידי המערערת לתיק בית הדין ואף לא גולתה על ידה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה.

 

הכרעה

 

10.       סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 קובע כי בהליכים אזרחיים "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות". הוראה זו נקבעה "בשל האופי המיוחד של יחסי העבודה המתבררים בבית הדין לעבודה... מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות אלה. להשגת מטרה זו בחר המחוקק לשחרר את בית הדין מהמסגרות של דיני הראיות, ואיפשר לבית הדין, וכן לצדדים להליך האזרחי, גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות" (דב"ע נז/3-268 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ – אורי תדמור, מיום 21.8.97; כן ראו את בג"צ 1199/92 לוסקי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734 (1993); להלן – עניין לוסקי; בר"ע 331/99 המועצה המקומית מיתר – אורה אל בוחר, מיום 13.7.99).

 

11.       בתי הדין לעבודה – כערכאות שיפוטיות העוסקות בנושאים סוציאליים - מאופיינים, אם כך, בכללי פרוצדורה וראיות פשוטים וגמישים, שנועדו בין היתר "להקל את הגישה לבית-הדין גם לאלה שאינם יודעים דין וגם לאלה שאין ידם משגת מימון שירותים משפטיים" (ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' – דניה סיבוס בע"מ ואח', פד"ע לז 305 (2002)). עם זאת, משמעה של גמישות זו אינו ויתור על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות, כי אם מתן אפשרות לבית הדין "להסיר מעליו מגבלות מתחום דיני הראיות, שלדעתו אינן רצויות ושהסרתן אינה פוגעת בעשיית משפט צדק" (עניין לוסקי). בלשונו של השופט צור:

 

"שחרורם של בתי הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא לפניו. עם זאת, הוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה לא נועדה לשחרר את בית הדין מעקרונות דיני הראיות, להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה"

      (ע"ע 1520/04 רונית חמו – אלעזר עמשי, מיום 21.2.05).

 

12.      בעת מתן החלטה בדבר קבילותה של ראיה – דוגמת התמליל במקרה שלפנינו – עלינו להדריך עצמנו לפיכך בהתאם ל"עקרונות הכלליים של פקודת הראיות ו...הכללים הראיתיים המקובלים במערכת בתי המשפט", תוך התאמתם לאופיים המיוחד של בתי הדין לעבודה וההליכים המתנהלים בהם (ע"ע 148/08 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ – קסקין פרהאט, מיום 8.12.08).

 

13.      פסיקת בתי המשפט הכלליים קובעת כי ניתן להגיש הקלטה כראיה כפוף לשלושה תנאים: תנאי טכני – הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי – המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי – הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979 (י' קדמי, על הראיות – חלק שני, להלן – קדמי, עמ' 1141). בעניין שלפנינו המחלוקת התגלעה ביחס לתנאי ה"טכני" בלבד, ולכן נתייחס להלן אליו בלבד.

 

14.      מטרתו של התנאי הטכני הנה להבטיח "כי המדובר במתקן הקלטה תקין ואמין, כי ההקלטה גופה שלמה, ברורה וניתנת לפענוח, וכי לא נעשה דבר לעוות האמת, לא על ידי התערבות פסולה בהליך ההקלטה ולא על ידי התערבות פסולה בסרט ההקלטה לאחר מכן" (קדמי, בעמ' 1143). על מנת לוודא זאת נקבעו בפסיקה אמות מידה, הבאות לבחון כי מכשיר ההקלטה בו בוצעה ההקלטה היה תקין; כי המקליט היה מיומן; כי ההקלטה מהימנה; כי קולות הדוברים מזוהים בבירור; וכי הקלטת נשמרה כדבעי, ללא חשש ל"עיבוד" מאוחר כלשהו (ע"פ 869/81 שניר נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984); ע"פ 323/84 שריקי נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505 (1985); ראו גם נ' זלצמן, סליל הקלטה כמסמך  והדרישה הראייתית לכתב, עיוני משפט י"ב (1987) 77).

 

עם זאת המבחן, גם בהליכים פליליים ומכוח קל וחומר בהליכים אזרחיים, הנו תמיד מהותי ולא טכני, היינו - "השאלה העיקרית היא תמיד זו, אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ואם התשובה על כך היא בחיוב, כי אז הונח היסוד לקבילותה" (ע"פ 639/79 אפללו נ. מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561 (1980)).

 

15.       ההלכות דלעיל אומצו, בשינויים המחויבים, גם בבתי הדין לעבודה. עולה מהן כי דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

 

16.       האמור לעיל הנו דרך המלך, אך ייתכנו לה חריגים בתלות בסוג ההליך המתנהל ובכלל נסיבות העניין. הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך" שפורטה לעיל, הכל תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק. במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת מושא ההליך. אין להקשות בדרישות פורמאליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט.

 

            עוד יש לזכור כי גם אם הקלטה, או תמליל, התקבלו לתיק בית הדין כראיה – עדיין עומד לבית הדין האזורי שיקול הדעת איזה משקל להעניק להם, בהתחשב בכלל הנסיבות, כאשר מגמתה של הפסיקה בשנים האחרונות היא להעביר את מרכז הכובד לשאלת המשקל ולא לשאלת הקבילות (ע"ע 423/99 מדינת ישראל – ישראל אגוזי, מיום 28.12.05).

 

17.       במקרה שלפנינו, עולה מהעובדות שפורטו לעיל כי נערך תמליל לא מקצועי, על ידי מנהל המערערת בעצמו, וצורף לתצהירו ללא ההקלטה עצמה ומבלי לפרט כיצד נערכה, מתי, כיצד נשמרה ומי הם הדוברים בשיחה. לאור זאת, לו הייתה מוגשת בקשה להוצאת התמליל מתיק בית הדין בשלב קדם המשפט – סביר להניח כי היה על בית הדין האזורי לקבלה. ככל שכך היה נעשה, הייתה עומדת בפני המערערת האפשרות לנסות ולתקן את מחדלה - על ידי הגשת ההקלטה עצמה יחד עם תמליל מקצועי ותצהירים כפי הנדרש – וניתן להניח כי בית הדין האזורי, בהעדר טעמים מיוחדים כנגד כך ותוך הפעלת שיקול דעת בנוגע לפסיקת הוצאות - היה מאפשר לה לעשות כן.

 

18.       אלא, שהמשיב במקרה זה העדיף שלא להגיש בקשה כלשהי, משך כל החודשים הארוכים שחלפו ממועד הגשת תצהירי המערערת ועד דיון ההוכחות – על אף שהיו לו הזדמנויות מתאימות לכך, לרבות בשתי ישיבות קדם משפט. צודקת המערערת, כי בהתנהגות זו הביע המשיב את עמדתו כי אינו מתנגד לתמליל כפי שהוגש. כפי שכבר נקבע:

 

"משצורפו המסמכים לתצהיר מהווים הם ראיה לכל דבר ועניין, ואין צורך להגיש בקשה נוספת להגשתם, אלא אם כן מתנגד הצד שכנגד להגשתם ומגיש בקשה מתאימה בהתאם. כל עוד לא הוגשה בקשה כאמור, על כל המשתמע מכך, שתיקת הצד שכנגד אכן מהווה הסכמה, והמסמכים המצורפים לתצהיר מהווים ראיות קבילות וכשרות לכל דבר ועניין"

 

(עב"ל 67/98 ז'קלין סבירו – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.02; כן ראו את ע"פ 5905/04 סולומון נ. מדינת ישראל, מיום 9.10.07).

 

19.       צודקת המערערת, כי חזרת המשיב מהסכמתו המשתמעת להגשת התמליל תוך כדי דיון ההוכחות, ובאופן מפתיע – פגעה בפועל בזכות מהותית שלה שכן לא ניתנה לה ההזדמנות לתקן את הפגם. כתוצאה מכך הוצאה מתיק בית הדין ראיה אשר המערערת רואה אותה כמהותית להוכחת גרסתה העובדתית. על בית הדין האזורי היה לפיכך לבחון אם קיימת הצדקה לחזרת המשיב מהסכמתו המשתמעת, בכלל ובהתחשב במועד בו נעשתה בפרט, וככל שכן – לבחון אם אין לאפשר למערערת פרק זמן מתאים לתיקון מחדלה. משכל זאת לא נעשה, הגענו למסקנה כי יש הצדקה להתערב בהחלטה כפי שניתנה.

 

20.       סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. נספח ב' לתצהירו של מר קשאני יוחזר לתיק בית הדין האזורי כראיה. על בית הדין האזורי לבחון אם הייתה הצדקה לחזרת המשיב מהסכמתו המשתמעת להגשת התמליל כפי שהוא, וככל שכן – ישקול אם אין לאפשר למערערת פרק זמן מתאים להגשת ההקלטה – הן לתיק בית הדין והן לידי המשיב - או לתיקון הפגם בכל דרך אחרת או נוספת. כן ישקול בית הדין האזורי, במסגרת פסק דינו, מהו המשקל שיש ליתן לתמליל. המשיב יישא בהוצאות המערערת בגין הליך הערעור, בסך 3,000 ש"ח.

 

ניתן היום,  ב' טבת תשע"א (9 דצמבר 2010), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

 

 

 

 

 

 

יגאל פליטמן,

שופט, אב"ד

 

רונית רוזנפלד,

שופטת

 

סיגל דוידוב-מוטולה,

שופטת

 

5129371

 

5129371

5467831354678313

 

נציג העובדים, מר אלי ויץ

 

 

 

נציג המעבידים, מר משה מרבך

 

 

 

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר