בית הדין הארצי לעבודה 

 

 

עע 300360/98

נחום צמח                                                                      המערער

-

ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ                                המשיבה

 

בפני:נ הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד

נציג עובדים  שלמה גוברמן,       נציג מעבידים דורון טמיר

 

בשם המערער -  טען לעצמו

בשם המשיבה – אין התייצבות

פסק – דין

השופט עמירם רבינוביץ:ב

 

1.         א.       המערער הועסק בתפקיד שומר על ידי המשיבה החל מחודש אוגוסט   

                      1986 ועד לחודש מרץ 1993, מועד בו פוטר מעבודתו.

 

 

ב.         בחודש אוגוסט 1993 הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה בבית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נג/1235-3 ; השופט ח' סומך (כתוארו דאז) ונציגי הציבור ה"ה ברנץ וגרסון), בה תבע סכומים שונים הנוגעים לזכויות, להן הוא זכאי, לטענתו, מתוקף עבודתו אצל המשיבה.

 

ג.          בית הדין האזורי קיבל חלק מתביעות המערער וחלקן דחה. בערעורו בפנינו משיג המערער על דחיית חלק מתביעותיו על ידי בית הדין האזורי.

 

ד.       איש מטעם המשיבה לא התייצב לישיבות קדם הערעור ולדיון בערעור. המערער ביקש להמציא את כתבי הטענות וההזמנות לדיון בתיק זה לבעלי המניות במשיבה, אולם בקשתו נדחתה. בתאריך 19.7.2000 ציווה רשם בית דין זה, השופט מירון, על ביצוע תחליף המצאה למשיבה. לאחר תלאות לא מעטות של המערער בנסיונות להמציא את כתבי הטענות וההזמנות לדיון, בוצעו, בסופו של דבר, המסירות למשיבה להנחת דעתנו.

            אי לכך, החלטנו לשמוע את הערעור ללא נוכחות המשיבה כאמור בתקנה 104(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

 

            נתייחס אחת לאחת להשגות המערער.

 

2.         מעסיקתו של המערער

 

א.         בכתב התביעה ציין המערער, כי מעסיקתו היא ש.א.ש חיפה בע"מ. בתאריך 30.5.1996 הגיש המערער "בקשה לתיקון שם הנתבעת"

            (נו/1298-12) מ- ש.א.ש חיפה בע"מ ל- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ. בית הדין האזורי קיבל בקשה זו, ומשכך שונה שם הנתבעת

           מ- ש.א.ש חיפה בע"מ ל- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ.  המערער הגיש ביום 20.11.1996 "בקשה להוספת נתבעת נוספת", ובה התבקש בית הדין האזורי להוסיף את ש.א.ש חיפה בע"מ כנתבעת. בקשה זו נשלחה לתגובת הנתבעת (ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ), אך זו התנגדה לבקשה. בבית הדין האזורי לא נתנה החלטה בבקשה זו, ובפועל לא שונה שם הנתבעת והוא נותר ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ.

 

ב.         על אף ששם הנתבעת שונה ל- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ניתן פסק הדין בבית הדין האזורי כנגד ש.א.ש חיפה בע"מ. המערער פנה לבית הדין האזורי בבקשה לתקן את פסק הדין, כך ש- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ תופיע אף היא כנתבעת. בקשה זו נשלחה לתגובת הצד השני, אולם פסק הדין לא תוקן.

 

ג.                  בערעורו לפנינו חזר המערער וביקש, כי פסק הדין יתוקן.

 

ד.                 עייננו בחומר הראיות והגענו למסקנה, כי בפסק הדין של בית הדין האזורי נפלה טעות קולמוס, ועל כן יש לשנות את פסק הדין כך ששם הנתבעת יהיה ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ.        

 

ה.                יצויין, כי בכתב הערעור מופיעות גם ש.א.ש חיפה בע"מ וגם ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ כמשיבות. מאחר והמערער הוא זה שביקש בבית הדין האזורי לתקן את שם הנתבעת מ - ש.א.ש חיפה בע"מ ל- ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, ומאחר ובבית הדין האזורי טענה המשיבה, כי היא מעסיקתו של המערער, וכי לא ידוע לה על ש.א.ש חיפה בע"מ, תהא המשיבה בערעור זה שא.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ בלבד.

 

3.         הפרשות לקרן פנסיה

 

א.    המערער טען בבית הדין האזורי, כי זכאי הוא להפרשות לקרן הפנסיה "מבטחים" (להלן - מבטחים). הסכום הנתבע לא פורט בכתב התביעה.

 

ב.     ביום 11.10.1994 החליט בית הדין האזורי על מינוי רואה החשבון שמעון פסטנברג כמומחה בית הדין (להלן – המומחה).

 

ג.       ביום 25.9.1997 הגיש המומחה את חוות דעתו לבית הדין האזורי וקבע לעניין ההפרשות למבטחים כי :ו

 

       "לא הופרשו סכומים למבטחים. מאחר ונתקבלו טפסי 106 שנתיים

          המצביעים על המשכורת ששולמה בפועל חושבו ההפרשות למבטחים

          על בסיס 11.5% (פנסית יסוד). לתכנית הפנסיה החדשה הינה בשיעור

          17.5%.......

    סה"כ ההפרש הנומינלי בגין הפרשות למבטחים על בסיס 11.5%

    מסתכם לסך 9.778.10 ₪".

 

ד.     בית הדין האזורי לא קיבל את חוות דעת המומחה ופסק לעניין זה את הדברים הבאים:נ

 

      "מבטחים

        דין סעד זה להידחות, זאת בהתאם להלכה הפסוקה שעל התובע מימוש

        זכות זאת לתבוע העברת הסכום למבטחים, ורק אם לא ניתן, יש

        להוכיח הנזק שנגרם, התובע לא פעל כאמור, לפיכך דין סעד זה

        להידחות".    

 

ה.   בערעורו לפנינו השיג המערער על קביעת בית הדין האזורי וטען, כי

       מאחר שביקש להצטרף למבטחים למפרע, ומאחר שנענה על ידי

      מבטחים, כי לא ניתן לבטחו רטרואקטיבית זכאי הוא להפרשות

      למבטחים כפי שקבע לזכותו המומחה.

 

ו.   לאחר עיון בחומר הראיות, סבורים אנו, כי דין תביעתו של המערער      

      להפרשות למבטחים להתקבל. בכתב התביעה לא תבע המערער, כי

      ההפרשות למבטחים יועברו אליו, אלא תבע את המשיבה בעילה של "אי

      הפרשת מבטחים". מן האמור בכתב התביעה לא משתמע, כי המערער

      תבע את המשיבה בגין נזק שנגרם לו בגין אי העברת ההפרשות

      למבטחים.

     זאת ועוד, ב"בקשה למתן פסק דין הצהרתי"  שהוגשה לבית הדין האזורי

     ביום 19.6.1994 כתב המערער כי :ב

 

    "מבטחים מוכן לדון בבקשתי בחיוב להצטרפות רטרואקטיבית עבור כל

       תקופת עבודתי אצל הנתבעת… אבקש מכבודו השופט לתת פסק דין

       הצהרתי בעניין כדי להציגו בפני מבטחים כדי להתחיל בתהליך

       הצטרפות וכן לחייב  את הנתבעת להפריש את חלקה כפי שייקבע על

       ידי מבטחים" (ההדגשה הוספה - ע.ר).

 

      עיננו    הרואות – המערער ביקש גם ביקש העברת ההפרשות למבטחים.         

 

ז.      במכתב מיום 20.9.1995 שנשלח על ידי מבטחים למומחה ושצורף לכתב הערעור נכתבו הדברים הבאים:ו  

 

"הנדון ; מר נחום צמח ת.ז 497824

                   מכתבו אלינו מיום 10.9.1995

 

      במענה למכתבו הנ"ל, הננו להודיעך כי ע"פ הנחיות אגף שוק ההון

      מנועים קרנות הפנסיה לקבל היום סכומים רטרואקטיביים..."

 

ח.    על פי ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בבית דין זה "בבוא בית-הדין לפסוק בתביעה לתשלום פיצוי ממעביד עקב אי העברת תשלומים שוטפים לקופת גמל, עליו לברר תחילה אם ניתן ללכת בדרך המלך, ולשלם את חוב התשלומים לקופת הגמל... רק אם מתברר כי הדרך האמורה אינה ישימה, יובאו בפני בית הדין ההוכחות הנדרשות על הנזק שנגרם לעובד עקב אי-העברת התשלומים..." (דב"ע שן/66-3 שקריאת נאצר - צבי רחמים פד"ע כ"ב 13, 16 ; וראה לענין זה גם דב"ע נב/40-3 רחל פדידה ואח' - סטיב וייז ואח' פד"ע כ"ה 87, 91 ; דב"ע נג/8-6 רני טלמור ואח' - מדינת ישראל - משרד הביטחון פד"ע כ"ו 535, 546 ; דב"ע נד/243-3 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ פד"ע כ"ח 83, 86).

 

ט.    בנסיבות הקיימות, לא ניתן להפריש למפרע תשלומים עבור המערער למבטחים, ולכן זכאי המערער לנזק אם ובמידה שנגרם לו, כתוצאה מהפרת חובתה החוזית של המשיבה להפריש עבור המערער את התשלומים למבטחים. חובה זו מקורה בהסכם הקיבוצי הכללי לענף השמירה, או בצו ההרחבה להסכם זה (להלן - צו ההרחבה). הנזק על הפרה זו שווה לסכום ההפרשות שהייתה צריכה המשיבה להפריש למבטחים עבור המערער (דב"ע נה/215-3 מחמוד חג'ראת - מוסך הנוצץ בע"מ (לא פורסם), עבודה ועוד  (12), עבודה ארצי, כרך כט(1), 246).

י.       על פי צו ההרחבה הייתה המערערת חייבת להפריש למבטחים 11.5% משכרו היומי של המערער כדי שיהנה מהזכויות הבאות:נ 2.5% דמי מחלה, 8.33% עבור פיצויי פיטורים לעובדים חודשיים או 4% פיצויי פיטורים לעובדים יומיים, 5% פנסיה ותגמולים.

 

יא. במקרה הנוכחי שולמו פיצויי הפיטורים למערער, ולכן אין מקום לחייב את המשיבה להפריש למערער סכומים בגין רכיב זה. כמו כן אין כל ראייה, שהמערער היה חולה, ולכן אין מקום לחייב את המשיבה להפריש למערער סכומים בגין רכיב דמי מחלה. הזכות לדמי מחלה על פי תקנות מבטחים בדבר דמי מחלה פוקעת, בדרך כלל, עם סיום יחסי עובד-מעביד ובמקרים מיוחדים תקופה קצרה לאחר סיומם. אין כל ראייה שהמערער נכלל בגדר מקרים חריגים אלה. אשר על כן, זכאי המערער להפרשות בשיעור 5% עבור פנסיה ותגמולים בלבד.

המומחה ערך את חישוב ההפרשות למבטחים על פי שיעור של 11.5%. לאור האמור לעיל, יש לערוך מחדש את החישוב כך ששיעור ההפרשות יהיה 5%. על פי חישוב זה זכאי המערער להפרשות הבאות:ב

עבור שנת 1987 - 366.75

עבור שנת 1988 - 647.4

עבור שנת 1989 - 765.7

עבור שנת 1990 - 1096.2

עבור שנת 1991 - 681.9

עבור שנת 1992 - 693.4

עבור שנת 1993 - 188.92

ובסה"כ 4440.27 ₪.

לסכום השווה ל - 1/12 מסכום ההפרשות למבטחים עבור כל שנה ושנה מהשנים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד הקבוע לתשלום של כל תשלום ותשלום בכל חודש וחודש ועד לתשלום בפועל. 

 

      ערעור המערער בנושא זה מתקבל בחלקו.

 

4.         פיצוי הלנת פיצויי פיטורים

 

א.    המערער טען, כי זכאי הוא לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, שכן כספי פיצויי הפיטורים לא שולמו לו מהמועד בו פוטר ועד ליום 16.6.1994, מאחר שסירב לחתום על כתב ויתור.

 

ב.     המשיבה טענה, כי המערער אינו זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים מאחר והמערער עצמו מנע מן המשיבה כל אפשרות להעביר לידיו את פיצויי הפיטורים.

 

ג.       ביום 12.4.1994 המליץ בית הדין האזורי למשיבה לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים למערער על פי תעריף שהוסכם בין הצדדים, כאשר כל צד שומר לעצמו את טענותיו לעניין גובה פיצויי הפיטורים. בפועל שולמו פיצויי הפיטורים רק ביום 16.6.1994.

 

ד.     בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים:ו

 

    "אין חולק שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים ואלה שולמו ביום 16.6.94

     בסכום של-. 9,401 ₪ (ראה פרוטוקול). מהצהרתו של עו"ד מנדלבוים

     עולה שהיתה פניה לתובע לקבל פ.פיטורים עוד ב-25.5.94 אך התובע סרב.

     בהתחשב בנסיבות הנ"ל אין התובע זכאי לפיצויי הלנה על פיצויי

      הפיטורים, והננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי הצמדה

      וריבית כדין מיום 1.4.93 ועד התשלום בפועל, זאת בניכוי הסכום

      ששולם".

 

ה.    בית הדין האזורי לא התייחס בפסק דינו לטענות הצדדים באשר לתקופה שקדמה לדיון מיום 12.4.1994, במהלכו המליץ בית הדין למשיבה לשלם למערער לאלתר את פיצויי הפיטורים. בעקבות אותו דיון אכן שולמו פיצויי הפיטורים, אך רק ביום 16.6.1994. מאחר שבית הדין האזורי לא דן בנושא פיצוי ההלנה לגבי התקופה שלפני 12.4.1994 היה, לכאורה, מקום להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, כדי שידון ויחליט בו. עם זה, בשל הזמן הרב שחלף למן הגשת התביעה ועד היום, החלטנו לבדוק נושא זה בעצמנו.

 

ו.       כאמור, טען המערער כי פיצויי הפיטורים לא שולמו לו מאחר וסירב לחתום על כתב ויתור. עוד טען המערער כי רואה חשבון מטעם המשיבה אמר לו כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך 6,360 ₪.

 

ז.      המשיבה הכחישה טענותיו של המערער וטענה, כי המערער הוא זה שסירב לקבל את פיצויי הפיטורים. בחקירתו הנגדית העיד עד המשיבה, מר עוזי אורלי, כי אינו זוכר, האם תשלום פיצויי הפיטורים הותנה בחתימה על כתב ויתור (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 14-15). בנסיבות אלה, בהן המערער זוכר את הדברים ועד המשיבה אינו זוכר, צריכה להתקבל טענת המערער בנושא זה.

 

ח.    הלכה פסוקה היא כי "מעביד אינו רשאי להתנות תשלום פיצויי פיטורים מכוח חוק בויתור על תביעות אחרות" (דב"ע שן/16-3 שמואל אלוני - אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (לא פורסם), עבודה ועוד, עבודה ארצי כרך כג(1), 174 בסעיף 14 לפסק הדין - פסק הדין פורסם בפד"ע כ"ב 17, תוך השמטת סעיף 14 - ע.ר).          

 

ט.    זאת ועוד. בסיכומיה בבית הדין האזורי טענה המשיבה כי "לא היתה לנתבעת כל אפשרות מעשית לשלם לתובע דבר, בהעדר כתובת ו/או טלפון ו/או דרך אחרת ליצור קשר עם התובע". טענה זו אין לה על מה שתסמוך. מעיון בתלושי המשכורת של המערער עולה כי כתובתו של המערער הייתה ידועה למשיבה, ולכן יכלה זו, אם רצתה, לשלם את פיצויי הפיטורים למערער. המשיבה גם יכלה להפקיד את כספי פיצויי הפיטורים בבית הדין עם הוראה מצידה לשלם סכום זה למערער. הפקדה זו אילו הייתה מבוצעת הייתה עוצרת את מירוץ פיצויי ההלנה (דב"ע לד/44-3 שלמה עזרא - יוסף משען פד"ע ה' 397, 400 וכן דב"ע לח/8-2 פנחס סנילביץ - אברהם ישעיהו (לא פורסם), עבודה ועוד (12), עבודה ארצי, כרך יא(2) 263).

 

י.       בנסיבות אלה, אין מקום להפחית את פיצויי ההלנה המגיעים למערער ביחס לסכום פיצויי הפיטורים שלא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים 

      (6360 ₪). אשר על כן ישא סכום זה פיצויי הלנה מלאים מיום 1.4.1993

      ועד יום 16.6.1994 (המועד בו שולמו פיצויי הפיטורים למערער).

      ממועד זה הקרן כבר לא קיימת, אך פיצויי ההלנה שנצברו עד למועד זה

      ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד לתשלומם בפועל.

 

יא. אשר לסכום שהיה, לכאורה, שנוי במחלוקת (ההפרש בין 6360 ₪ לבין 9,401 ₪), אנו מותירים את פסיקת בית הדין האזורי על כנה וקובעים כי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.1993 ועד ליום 16.6.1994(המועד בו שולמו פיצויי הפיטורים למערער).

 

ערעור המערער בנושא זה מתקבל, איפוא,  בחלקו, כאמור לעיל.

 

5.         הודעה מוקדמת

 

א.      המערער טען, כי זכאי הוא לתמורת הודעה מוקדמת מאחר שפוטר על אתר ביום 24.3.1993, על אף שבמכתב הפיטורים שנמסר לו נכתב, כי פוטר ביום 1.3.1993.

 

ב.       המשיבה הכחישה טענותיו של המערער וטענה, כי המערער פוטר כבר ביום 1.3.1993.

 

ג.         בית הדין האזורי פסק כי :נ

   

        "אין חולק שהתובע סיים העבודה ב-31.3.93, אם אכן התובע פוטר על

           אתר, דהיינו, ב-31.3.93 ללא כל הודעה מוקדמת, התובע היה מוחה

           באופן כל שהוא, מהראיות שהוצגו בפנינו לא עולה כל מחאה שהיתה

           יכולה לסייע לתובע בטענתו, לפיכך דין התביעה להודעה מוקדמת

           להדחות".

 

ד.       הכלל הוא שערכאת ערעור אינה מתערבת, בדרך כלל, בממצאים עובדתיים, שקבעה הערכאה הדיונית שראתה, שמעה והתרשמה מהעדים. אין מקום לחרוג מכלל זה במקרה זה.

מעיון בחומר הראיות לא ניתן להסיק חד משמעית, כי העובד פוטר רק ביום 24.3.1993. במצב דברים זה, כאשר אין נתונים חד משמעיים, שיצדיקו התערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, נדחה ערעור המערער בנושא זה.

 

6.         דמי חגים

 

א.    המערער טען בסעיף 11 לכתב התביעה, כי עבד בימי חג, ולכן זכאי הוא לתשלום דמי חגים.

 

ב.     המשיבה טענה, כי אין לפסוק לזכות המערער סעד זה, כיוון שזה לא תבעו בכתב התביעה, אלא הדרישה לתשלום דמי חגים הועלתה לראשונה רק בסיכומי המערער.

 

ג.       בית הדין האזורי קבע לעניין זה כי :ב

 

      "דין סעד זה להדחות, מהטעם שלא נכלל בתביעה, והכלל שאין          

        פוסקים בסעד שלא נתבע".

 

ד.     לאור העובדה, כי סעד זה נתבע בכתב התביעה, אין לקבל את קביעתו  של בית הדין האזורי בעניין זה.

 

ה.    על פי סעיף יא לצו ההרחבה זכאי המערער לתשלום עבור עשרה ימי חג. לטענת המערער, נהג הוא לעבוד בימי חג. לעניין זה נפסק:ו

"התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג.

אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו..." (דב"ע מג/91-3 מולה נוהד - חברת אל-וו בע"מ פד"ע טו, 163, 167,168).

אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד. 

בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח.

נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם.

צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו.

הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היינו מזכים את העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו.

המשיבה לא ערערה על אופן חישוב דמי החגים, ולכן זכאי המערער

 למלוא הסכום אותו תבע -  3302 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הקבוע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

 

7.         דמי הבראה

 

            א.  המערער טען כי זכאי הוא לדמי הבראה.

 

            ב.  המומחה קבע בחוות דעתו לעניין זה את הדברים הבאים:נ

 

"טבלת חישוב דמי הבראה

 

שנה

מס' ימי

הבראה שמגיע

תעריף

ליום

הסכום

שמגיע

הסכום ששולם

הפרש

הערות

1987

5

61.61

-.308

-

308

(א)

1988

6

94.60

567.60

.-250

317.60

(ב)

1989

6

94.61

567.60

-

567.60

(ג)

1990

7

115.50

808.50

391.30

417.20

-

1991

7

-.140

-.980

498.30

481.70

-

1992

7

.-140

.-980

-

.-980

(ד)

1993

4 2/3

.-140

.-653

.-1,134

(-.481)

(ה)

                                                      4,864.70                           2,273.60           2,591.10"

 

            ג.   בית הדין האזורי קיבל בעיקרו של דבר את חוות דעת המומחה, אך

                  קבע כי :ב

                

                  "בהתאם לצו ההרחבה החל, זכות הצבירה הנה רק לשנתיים, לפיכך,

                    זכאי התובע ליתרת דמי ההבראה עבור השנתיים האחרונות בסכום של

                   -. 499 ₪.

 

        ד.       בערעורו לפנינו הלין המערער על קביעה זו וטען, כי בחוות דעת המומחה

                  נקבע, כי זכאי הוא להפרשים בגין אי תשלום דמי הבראה, ועל כן לא חל

                  בעניינו הכלל, לפיו זכות צבירה היא לשנתיים בלבד.          

 

      ה.       בעניין זה נתפס המערער לכלל טעות. על פי צו ההרחבה החל על המערער

                 זכאי המערער לדמי הבראה "אף לאחר סיומם של יחסי עובד-מעביד,

                 וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו". במקרה 

                דנן, שולמו למערער חלק מדמי ההבראה שלהם היה זכאי בשנתיים

                האחרונות להעסקתו, אולם אין בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית,

                ולפיה זכאי המערער לדמי הבראה רק בגין השנתיים האחרונות

                להעסקתו. לעניין זה, זכות הצבירה לשנתיים  חלה בין אם מדובר בהפרשי

                דמי הבראה ובין אם מדובר בדמי הבראה שלא שולמו כלל.   

 

  ערעור המערער בנושא זה נדחה.

 

8.         תשלום לועד עובדים

 

            א.  המערער תבע בכתב תביעה, כי המשיבה תשיב לו תשלום שכונה "מס

                  ועד" שנוכה ממנו, לטענתו, שלא כדין.

 

           ב.   המשיבה טענה כי ניכוי מס ועד משכרו של המערער נעשה כדין ועל פי     

                 הוראות ההסכם הקיבוצי החל על המערער.

 

          ג.     בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לקבלת החזר בגין ניכוי מס

                  ועד משכרו בנימוק ש"ניכויי מס ועד מעוגנים בצו ההרחבה שהוגש לנו".

 

         ד.    בערעורו לפנינו טען המערער, כי ניכוי מס הועד נעשה שלא כדין, שכן אצל

                המשיבה לא היה כלל ועד עובדים.                                        

 

         ה.   לאחר עיון בחומר הראיות, סבורים אנו, כי דין ערעורו של המערער לגבי

                פריט זה להתקבל.

 

        ו.     הסעיפים הרלוונטיים לעניין זה הם סעיפים 25 (א)(3)  ו - 25(א)(3ב) לחוק

                הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר), שזו לשונם:ו  

 

               "25(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה :נ

               ...

               (3)   דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על

                       פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה...

               (3ב)  דמי טיפול מקצועי ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק

                        הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, שיש לנכותם על פי הסכם

                        קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון

                        עובדים".  

 

     ז.      סעיף כו לצו ההרחבה קובע :ב

              "מס אחיד ומס ארגון

                המעביד ינכה בכל חודש משכרם של העובדים את המס האחיד                

                 ומהעובדים  הבלתי- מאורגנים את דמי טיפול ארגוני מקצועי , בהתאם

                 לחוק" 

 

ח.      מעיון בתלושי השכר של המערער עולה כי בנוסף למס אחיד נוכה משכרו של

          המערער החל מחודש אוגוסט 1987 רכיב שכונה "ועד". רכיב זה לא ברור מה

          הוא, אך ברור, שרכיב זה אינו נכלל בגדר הסעיפים המתירים ניכוי בחוק          

          הגנת השכר, וכן אינו מוזכר בצו ההרחבה.

          אשר על כן, לא הייתה המשיבה רשאית לנכות רכיב זה משכרו של המערער.

          המשיבה תשיב את הסכום שנוכה בגין רכיב "ועד" משכרו של המערער.  

          סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהמועד בו נוכה משכרו של

          המערער ועד מועד השבתו למערער.

 

9.       הוצאות נסיעה

 

            א.  המערער טען בכתב התביעה, כי זכאי הוא להחזר הוצאות נסיעה בגין

                 חודש דצמבר 1992 וכן עבור יום 1.4.1993.

 

           ב.   המשיבה טענה, כי למערער שולמו מלוא הוצאות הנסיעה להן היה זכאי.

 

           ג.   בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער בנושא זה, מן הטעם

                 שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומים, מבלי שיש לה הוכחה בחומר

                 הראיות. 

 

           ד.  בערעורו לפנינו מלין המערער על קביעה זו.

 

          ה.   על פי סעיף כג לצו ההרחבה זכאי המערער להחזר הוצאות נסיעה.   

                 מעיון בתלושי השכר לחודש דצמבר 1992 ולחודש אפריל 1993 עולה כי

                 הוצאות אלו לא שולמו למערער, בניגוד לרשום בתלושים של חודשים 

                 קודמים שבהם מצויין תשלום עבור נסיעות.

                 אשר על כן, זכאי המערער להחזר הוצאות נסיעה בגין חודשים אלה.

                 המשיבה תשלם למערער סכום של 72 ₪ כהחזר הוצאות נסיעה עבור

                 חודש דצמבר 1992. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום

                 1.1.993 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם המשיבה למערער סכום                      

                 של 10 ₪ כהחזר הוצאות נסיעה עבור חודש אפריל 1993. סכום זה ישא

                 הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.5.1993 ועד התשלום בפועל.    

 

10.        שעות נוספות

 

          א.  המערער תבע בכתב התביעה תשלום עבור שעות נוספות. את התביעה

                לתשלום עבור שעות נוספות בגין השנים 1987-1990 (להלן - התקופה     

                הראשונה) ביסס על הערכה, ולפיה מגיע לו בגין תקופה זו  כ-40% מעבר

                לשכר ששולם לו. את התביעה לתשלום עבור שעות נוספות בגין התקופה

                1.1991-3.1993  (להלן - התקופה השניה) ביסס על טבלה בכתב ידו

                שצורפה לכתב התביעה ובה פורטו שעות העבודה שעבד המערער בפועל,

                לטענתו, לעומת שעות העבודה ששולמו לו.   

 

        ב.    המשיבה דחתה את תביעתו של המערער לתשלום עבור שעות נוספות

               בטענה, שהחישוב שנערך על ידו חסר בסיס עובדתי ומשפטי.

 

       ג.     המומחה קבע לעניין זה בחוות דעתו את הדברים הבאים:ו

 

               "שעות עבודה 

                 למרות שנעשו מאמצים בלתי נידלים להשיג את דו"ח השעות האוטנטיות

                 שעבד התובע לא נתקבלו הדו"חות. בית הדין מודע לעובדה זו ובהחלטתו

                 מיום 6.5.97 קבע כי 'לגבי הבעיה של שעות נוספות לא תינתן חוות דעת

                 אלא לגבי המסמכים שיש ברשותו לתקופה שברשותו'.

                 ברצוני לציין כי נמסרו לידי לגבי חלק מהתקופה כרטיסי עבודה שלפיהם

                 ערכו חישוב המשכורת אולם אין לי לתקופה זו כרטיסי נוכחות כך שלא

                 ניתן להשוות האם שולמו שעות נוספות כפי שהיו צריכים להשתלם.

                 לעומת זאת ישנם מספר חודשים בהם ישנם כרטיסי נוכחות אולם אין

                  כרטיסי עבודה.

                  לכן אין טעם לערוך חישוב ספקולטיבי של השעות הנוספות ואינני יכול

                  לתת חוות דעת בסעיף זה."

 

ד.     במהלך הדיון בבית הדין האזורי נעשו נסיונות לאתר את כרטיסי הנוכחות של

         המערער, אולם נסיונות אלו לא עלו יפה. המערער העיד, כי נהג למלא את

        שעות עבודתו בעצמו ונציג החברה לה סיפק שירותי שמירה נהג לחתום על

        טופס זה (עמודים 24-25 לפרוטוקול). מסמכים אלו המעידים על שעות עבודתו

        של המערער לא היו בידי המערער. עוד הוסיף המערער והעיד כי, בדרך כלל,

        עבד בין השעות 16:נ 00 - 7:ב 00, אך "גם במקרים שהאוניה עוזבת באמצע הלילה

         או ב4.00 בבוקר או ב-5.00 בבוקר אני הייתי מסיים את השמירה בשעה

         שהאוניה עזבה אבל הקפטן היה חותם לי עד השעה 7.00 בבוקר וזה היה

         הנוהל"             

 

ה.    בית הדין האזורי פסק לעניין זה את הדברים הבאים:ו

 

        "תביעה לש. נוספות הנה תביעת ממון ויש להוכיחה בדרך הרגילה, תוך מתן

          פירוט מלא של השעות והימים בהם עבד התובע, חובת ההוכחה חלה על

          התובע ולא על הנתבעת.

          טענות לענין העלמת מסמכים דינן להדחות ואינן מסייעות לתובע, מה גם ולא

          הוכחו לאור עדותו של העד ברונר כנ"ל...".     

 

ו.    בערעורו לפנינו טען המערער רק לגבי אי תשלום שעות נוספות לגבי התקופה

       השניה, ואי קבלת הטבלה שערך ושצורפה לכתב התביעה.

 

ז.    התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה

       לפי אומדן. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק שעבד שעות נוספות

        אלא גם את מספר השעות שעבד (עע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים

        בניה ופיתוח בע"מ  טרם פורסם, ניתן ביום 13.9.2001 וכן ראה דב"ע לב/32-3

        מרלן פרוימוביץ - ישראל בר-אדון פד"ע ד' 39).

 

ח.    במקרה דנן, העיד המערער, כי לעיתים נרשמו לזכותו שעות שלא עבד בפועל.

        במצב בדברים זה, כאשר אין ודאות מספקת ביחס לתביעה זו, דין הערעור

        בנושא זה להידחות.   

 

        ערעור המערער בנושא זה נדחה.

 

11.  "חופשה כפויה" 

 

א.  המערער טען בפנינו כי המשיבה כפתה עליו חופש של חמישה ימים, ולכן זכאי

     הוא לשכר עבור חמישה ימים אלו.

 

ב.   יצויין, כי בבית הדין האזורי לא תבע המערער תשלום עבור חופשה כפויה. טענה

      בנוסח זה מופיעה רק בכתב הערעור. בבית הדין האזורי תבע המערער בסעיף 12

      לנספח לכתב התביעה את המשיבה בעילה של "הפסקת עבודה ללא הודעה

      מוקדמת". גם בעדותו לא מצאנו התייחסות לנושא זה. נתונים אלו כשלעצמם

       מצדיקים את דחיית הערעור. 

 

ג.  בנוסף לכך, עולה מחומר הראיות, שהמערער לא הועסק מדי יום ביומו, ולכן

      ימים בהם לא עבד אינם יכולים להיחשב כחופשה כפויה.

 

 12.  סוף דבר - על דעת כל חברי המותב מתקבל ערעורו של המערער בעניין תיקון

        פסק הדין של בית הדין האזורי, הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי הלנת פיצויי

        פיטורים, דמי חגים, תשלום לועד עובדים והוצאות נסיעה ונדחה ערעורו בעניין

        הודעה מוקדמת, דמי הבראה, שעות נוספות וחופשה כפויה.

        בשים לב לתלאותיו של המערער בנסיונות ההמצאה שלא עלו יפה כנזכר בפתח

        הדברים, ובשים לב לכך שהמערער לא היה מיוצג ושזכה רק בחלק מערעורו,

       תשלם לו המשיבה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה

       וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק דין זה ועד התשלום בפועל.

 

            ניתן היום, י"ח אייר,  התשס"ב (30.4.2002) בירושלים.

 

5129371 ________________      __________________         ________________

  סטיב אדלר,  הנשיא         עמירם רבינוביץ, שופט              נילי ארד, שופטת

    ______________________                                _____________________

       שלמה גוברמן, נציג עובדים                                     דורון טמיר, נציג מעבידים       

 

 

התקשר עכשיו 03-6091103 לייעוץ ראשוני בלא תשלום עם עורך דין דיני עבודה.  תל-אביב, מרכז עזריאלי, הבניין המשולש, קומה 28.

 עורך דין לענייני עבודה בתל אביב | איך מגישים תביעה | מהעתונות | מפת האתר